איך מייצרים זכוכית מחוסמת?

זכוכית מחוסמת חזקה פי ארבעה בערך מזכוכית "רגילה", או מחושלת. ובניגוד לזכוכית מחושלת, שעלולה להתנפץ לרסיסים משוננים כאשר נשברת, זכוכית מחוסמת נשברת לחתיכות קטנות, יחסית לא מזיקות. כתוצאה מכך, נעשה שימוש בזכוכית מחוסמת בסביבות שבהן בטיחות האדם מהווה בעיה. היישומים כוללים חלונות צד ואחוריים בכלי רכב, דלתות כניסה, מתחמי מקלחת ואמבטיה, מגרשי רקטבול, ריהוט מרפסת, תנורי מיקרוגל וצוהר.

כדי להכין זכוכית לתהליך הטמפרור יש לחתוך אותה תחילה לגודל הרצוי. (הפחתת חוזק או כשל במוצר עלולות להתרחש אם פעולות ייצור כלשהן, כגון תחריט או שוליים, מתרחשות לאחר טיפול בחום.) לאחר מכן בודקים את הזכוכית לאיתור פגמים שעלולים לגרום לשבירה בכל שלב במהלך החיסום. חומר שוחק כמו נייר זכוכית מוריד קצוות חדים מהזכוכית, שנשטפת לאחר מכן.
פִּרסוֹמֶת

לאחר מכן, הזכוכית מתחילה תהליך של טיפול בחום שבו היא עוברת דרך תנור חיסום, או באצווה או בהזנה רציפה. התנור מחמם את הכוס לטמפרטורה של יותר מ-600 מעלות צלזיוס. (תקן התעשייה הוא 620 מעלות צלזיוס.) לאחר מכן הזכוכית עוברת הליך קירור בלחץ גבוה הנקרא "מרווה". במהלך תהליך זה, שנמשך שניות בלבד, אוויר בלחץ גבוה מפוצץ את פני הזכוכית ממערך חרירים במיקומים משתנים. מרווה מקרר את המשטחים החיצוניים של הזכוכית הרבה יותר מהר מהמרכז. כאשר מרכז הכוס מתקרר, הוא מנסה להיחלץ מהמשטחים החיצוניים. כתוצאה מכך, המרכז נשאר במתח, והמשטחים החיצוניים נכנסים לדחיסה, מה שנותן לזכוכית מחוסמת את חוזקה.

זכוכית במתח נשברת בערך פי חמישה יותר בקלות מאשר בדחיסה. זכוכית מחושלת תישבר ב-6,000 פאונד לאינץ' רבוע (psi). זכוכית מחוסמת, על פי המפרט הפדרלי, חייבת להיות בעלת דחיסה של פני השטח של 10,000 psi או יותר; זה בדרך כלל נשבר בערך 24,000 psi.

גישה נוספת לייצור זכוכית מחוסמת היא טמפרינג כימי, בו כימיקלים שונים מחליפים יונים על פני הזכוכית על מנת ליצור דחיסה. אבל מכיוון ששיטה זו עולה הרבה יותר משימוש בתנורים מחממים ומרווה, היא אינה בשימוש נרחב.